סיפורי הצלחה של התלמידים שלנו

יוסי דוד

הגעתי למכינה לפני 9 שנים (בשנת 2005-6) בגלל שרציתי להשלים בגרויות וחבר אמר לי שזה המקום הכי טוב לעשות בו את זה. המטרה שלי הייתה תעודת בגרות טובה כי תמיד אהבתי לעשות דברים טוב. במהלך הלימודים במכינה, הצוות והמורים דיברו רבות על חשיבות הלימודים לתואר אחרי המכינה. הדברים שלהם יחד עם ההימצאות היום יומית בקמפוס הר- הצופים גרמו לי לשקול את הלימודים באותו קמפוס גם לתואר ראשון. במהלך הסמסטר הראשון קיבלתי מלגת מחיה לכל המכינה. יחד עם השכר לימוד והסיוע הזה ויחד עם זה שמעט אחר כך עם סיום תקופת הבחינות הראשונה לבגרויות, קיבלתי ציונים טובים שעודדו אותי להמשיך להשקיע כדי להתקבל לתואר מאוחר יותר.
אחד הדברים הכי קשים עבורי הייתה האנגלית, ואני חשוב שאילולי המכינה, והצוות שלה כנראה שלעולם לא הייתי עובר משוכה זו בצורה שעברתי. כיום, אני דוקטורנט במחלקה לתקשורת ועיתונאות, אחרי שסיימתי תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטה העברית. אני חוקר תחומים שמעניינים אותי, בימים אלו מתפרסם מאמר אקדמי ראשון שלי ואני מלמד סטודנטים בתואר ראשון ושני כמתרגל בקורס שיטות מחקר. אני שואף לסיים את הדוקטורט תוך 3 שנים ולהמשיך לפוסט-דוקטורט בחו"ל ולהשתלבות בסגל האקדמי באוניברסיטה לאחר מכן.
יוסי דוד, מנהל היחידה לשוויון הזדמנויות לסטודנטים מהפריפריה, עולים חדשים ויוצאי אתיופיה. דיקנט הסטודנטים, האוניברסיטה העברית טלפון: 025880067 פקס: 02-5812738 בניין פרנק סינטרה, משרד 3030

https://www.facebook.com/equality.huji

יאיר עתרי

חווית הלימודים במכינה השאירה בי חותם ענק לגבי עיצוב חיי העתידיים. למדתי המון ורבות מצוות המורים והמורות אשר הקדישו את זמנם בשבילנו התלמידים. את המכינה הכרתי בזכות היועצת של המכינה, מיכל, שכיום כבר לא נמנית עם חברי הצוות המסורים, והיא זו שדחפה אותי להיפגש עם דקר ע"מ להתחיל עם תהליכי ההרשמה לשנת הלימודים שתכף ומיד התחילה. השיחה עם דקר הייתה קצרה ועניינית ובה הבנתי למה עליי להתחיל ללמוד. בתקופת הלימודים שנמשכה שנתיים, זה קשה ולא בצחוק, ידעתי עליות וירידות כמו בכל דבר בחיים, שילוב של עבודה, חיפוש אחר דירות שכורות, מבחנים, והעיקר לקום מוקדם כל בוקר ולהתייצב בשערי האוניברסיטה על מנת לרכוש השכלה.
כנער לא זכיתי ללמוד ולכן המוטיבציה הייתה כפולה והתענוג שהיום למדתי עוד משהו חדש היו המניעים שלי להתגבר על הקשיים. מעבר לתעודת הבגרות שהשגתי בעמל, ולילות של לימודים לפני מבחנים שנשרפו לי הייתה תמיד הרגשה של אני מתקדם ומתקדם וכל הרגשתי סוף סוף עושה משהו.
כיום כסטודנט שנה א' בחוג לגיאוגרפיה אני מבין את כוח ההשפעה של המכינה על המשך הלימודים האקדמאיים. את רכישת המיומנויות ללמוד, לקבוע זמן ללמוד לפני מבחן, חזרה על החומר הנלמד בכיתה ולהבין את העוצמה הגדולה שנותנת המכינה בתחום החינוך וההשכלה גם לאחר סיום הלימודים. תמיד אני מרגיש שאמנם את הלימודים סיימתי אבל המכינה עדיין עומדת מאחוריי ותומכת ומייעצת ועוזרת לי להגשים את המטרות שהצבתי לעצמי.

תודה רבה לצוות המורים וההנהלה

סבינה זילברג

סיימתי את המכינה ב-2009 והשנה מסיימת תואר ראשון למדעי כדור הארץ ומדע הדתות באוניברסיטה העברית. עובדת בבית ספר תיכון כסייעת בכיתת החינוך המיוחד. הגעתי למכינה באמצעות חיפוש שערכתי באופן עצמאי לאחר שהחלטתי להתחיל לימודים באקדמיה. התחלתי את המכינה עם 5 יחידות בגרות במקצוע מדעי ובמשך שנתיים של לימודים בה השלמתי לבגרות המלאה. הלימודים עבורי היו מאוד מסודרים ולא קשים וזה בזכות צוות המורים שדאג להקל עלינו כמה שאפשר ולהנגיש את חומרי הלמידה בצורה מיטבית מתוך הבנה שאנחנו כבר לא תלמידים בתיכון ורובנו עוסקים בפרנסה עצמית ומנהלים חיים בוגרים שאינם חסרי דאגות אישיות. סיימתי את הלימודים במכינה עם ציונים גבוהים מה שאפשר קבלה ישירה לאוניברסיטה (ללא פסיכומטרי).

לא אשקר שכיף להשלים בגרות מלאה אחרי צבא ובעצם "להתעכב" עוד שנתיים בנקודה שממנה אין יותר מדי לאן לנוע בתחומי האקדמיה, זה די מעיק. אבל לכל אחד מאתנו יש נסיבות חיים שונות ואותי מדהימה עד היום המסירות של צוות המורים המוביל את המכינה, אשר שנלחם על רווחתו והצלחתו של כל תלמיד, צוות בעל יכולות ההקשבה, הכלה וקבלה של כל תלמיד באשר הוא שזקוק לעזרה. ותכלס, כולנו במכינה זקוקים לה.

בחוויה הכללית במכינה הייתה תחושה של בית ומקום עוטף שנבעה מהצוות וגם הרגשה של אינטימיות חברתית בין התלמידים. כמעט בשום חוג באוניברסיטה בלימודים הגבוהים אין אווירה כזו. יחד עם זאת מה שפגע באווירה הזו ולעיתים בחשק להיות נוכחת בשיעור זה תלמידים שבחרו להיות "הבעייתיים" שהסוויטצ' של התיכון עדיין לא הסתובב להם, אלה שבחרו לא לקבל את מה שנותנים להם מכל הלב, אלא "לשרוף" מורים, להפריע בשיעורים ולהתלונן על כל מטלת בית. אנשים שמחפשים עבור עצמם מסגרת "בייבי סיטר" ולא מבינים עד הסוף את המשמעות של להתחיל שנתיים של מסע כדי להשלים את מה שלא הצלחנו או לא יכולנו להשלים בתיכון וכאלה שמתקשים לפתח אמפטיה והערכה כלפי המורים שלהם וחברים לספסל. עבורי היחס החם, התמיכה וההשקעה של הצוות בתלמידים לא היו מובנים מאליהם ולדעתי זו מסגרת הכי טובה בה יכולתי לצמצם את הפערים שלי וגם להתחיל להשתלב בהוויה של האוניברסיטה.

היום, כפי שהזכרתי, מסיימת תואר ראשון באוניברסיטה העברית ומאוד משמח אותי לפגוש במסדרונותיה את בוגרי המכינה המוכרים לי שנראים לכאורה סטודנטים רגילים, אבל אני יודעת שהם עברו חתיכת מסע כדי להתחיל את לימודיהם והם לא סטודנטים רגילים, הם אנשים שגייסו את כל כוחם למטרה לקבל השכלה גבוהה והם הם הגשמת החלום.

אביתר ציון

אני הגעתי למכינה ממש במקרה. לאחר שהשתחררתי מהצבא, חשבתי על לעבוד לטייל ולעשות את הדברים שרוב החיילים המשוחררים נוטים לעשות. עבדתי באותו הזמן במערך האבטחה של האוניברסיטה העברית, ומטבע הדברים הזדמן לי לעשות משמרות משותפות עם סטודנטים שגם הם עובדים באבטחה. לאחר התייעצות עם מספר חברים לעבודה, השתכנעתי שלהתחיל ללמוד דווקא כשאני עדיין צעיר ויש לי את היכולות לשבת ולהתמקד בלימודים, זהו הדבר הנכון עבורי. ואכן נרשמתי למכינה כחודש לפני תחילת הלימודים. כאשר התחלתי את הלימודים במכינה, גילתי שצוות המורים במכינה הוא צוות מסור ומקצועי, אשר דואג להצלחת התלמידים ואף לרווחתם.
כיום אני סטודנט באוניברסיטה העברית בחוגים סטטיסטיקה ופילוסופיה, והכלים שקיבלתי במכינה מלווים אותי עד היום בתואר. כשאני אומר כלים אני מתכוון, לשיטות הלימוד, ופיתוח המיומנויות שהמכינה מקנה לתלמידים במהלך הלמידה. אני סיימתי את המכינה בהצלחה הרבה יותר גדולה ממה שתיארתי לעצמי, בהתחשב בכך שבעבר עקב חוסר משמעת עצמית הייתי מוותר לעצמי, מה שלא קרה במכינה הרבה בזכות הצוות. כמו שציינתי קודם, כיום אני לומד בחוגים סטטיסטיקה ופילוסופיה, אלו חוגים שמאוד מעניינים אותי, אני מאוד שמח שהתקבלתי אליהם וזו מבחינתי זו הצלחה.